להסתכל על חצי כנרת מלאה 19/4/2019

לפני 3 שנים חגגתי סדר פסח רגיל, אפילו לא זוכרת אצל מי.

לפני שנתיים חגגנו כשעל ראשי מרחפת השאלה "האם אחיה כדי להיות כאן גם בשנה הבאה?"

לפני שנה כבר חגגתי לבד עם המשפחה שלי, בריאה, אישה אחרת לגמרי, מבולבלת, גרושה, לא יודעת מה היא רוצה לעשות בחיים, מה יהיה איתה, כלום.

שלושה שבועות אחרי פסח הכרתי את הנכס שלי.
היום אני חוגגת שוב עם המשפחה שלי.
שנה נוספת שאני בחיים.
יודעת מה אני רוצה לעשות, מחפשת עדיין את הדרך.
לא לבד ולא בודדה.
חופשיה. חופשיה מפחדים, ממגבלות, מתבניות, ממוסכמות וממחשבות שעד לפני שנה עכבו אותי.

בקיץ, כשהיינו עדיין זוג טרי, נסענו הנכס ואני לכנרת, סתם להסתובב. עמדנו מול המים וכאבנו ביחד איתה את השפל אליו הגיעה.
בהחלטה של רגע ועם הרבה צחקוקים של בני נוער התפשטנו, נשארנו בתחתונים בלבד ונכנסו למים.
בתוך השפל שלה מצאנו את האושר שלנו.

מאז, אנחנו מגיעים אליה, למקום האושר שלנו, לבדוק מה קורה איתה.
לפני שבועיים הגענו שוב והיא נראתה לנו מאושרת יותר, את האדמה העצובה עליה פסענו אז שלובים יד ביד כיסו מים עמוקים.

עמדנו והשקפנו עליה בפלא, זאת הייתה הדרך שלה לספר לנו שבחיים יש תקופות של שפל ושל גאות והאושר הוא תופעת לוואי של כל כך הרבה רגעים והחלטה שלנו לבחור להסתכל על חצי הכנרת המלאה.

שיהיה חג חירות שמח :)