כשהשמיים מתבהרים 5/5/2019

"יהיה הלילה ארוך ככל שיהיה, השחר יפציע" - זה מה שאני כותבת על ההקדשות על "אהבה בחקירה".

זה לא משפט שלי ועד לפני חצי שנה לא הכרתי אותו.

לפני חצי שנה עמדתי בפני בעיה אישית, הייתי צריכה לקבל החלטה קריטית ולעשות משהו שהמחיר שלו יכול היה להיות גבוה מאוד עבורי.
האמת היא שמאוד פחדתי מהמחיר הזה ובמקום להתמודד עם הפחד והקושי רציתי לקבל את המצב כגזירה מן השמיים.
העדפתי להדחיק ולברוח.

אבל מה?
הנכס קלט אותי, יש לו חיישנים כאלה מדויקים. כשנפלט לי במקרה שאני מפחדת, הוא לא עזב אותי ולא הרפה, אבל ממש, ובין היתר הוא שיתף אותי בפתגם האפריקאי הזה.
המשמעות שלו - לא משנה כמה המחיר גבוה, לא משנה כמה קשה לנו, לא משנה עם כמה כאב אנחנו מתמודדים, לא משנה כמה אנחנו מרגישים בדאון ולמטה, בסופו של דבר הרע והקשה יסתיים ויבואו ימים טובים יותר.

עד גיל 40 האמנתי בלב שלם שאני בנתיב המהיר להצלחה, הקרבתי הרבה כדי להצליח וכשהדברים התחילו להסתבך, זה היה הרגע שעצרתי לנשום ולחשוב.
הבנתי שהחיים תמיד יזמנו לנו הפתעות, הם לא קו ישר, יש הרבה עליות ומורדות ועלינו לזכור שהרגעים הקשים אף פעם לא נשארים לנצח.

הדואט "אהבה בחקירה" מדבר בדיוק על זה, 2 חלקים - אחד חשוך וחורפי שהכול מתפרק בו והשני קייצי שהכול מתבהר.

את זה הבנתי כשסיימתי לכתוב את החלק הראשון, כשחיי החלו בקריסה לתוך תהום ואי-וודאות. דווקא שם הבנתי, הרפיתי מהשליטה ומהצורך שהכול יהיה בסדר. הפסקתי להילחם והקשבתי.
והשחר הפציע.

והעניין הוא שהעליות והמורדות ממשיכות, גם בתהליך הבנייה מחדש.
לא תמיד קל.
לא הכול פשוט וורוד.
במיוחד התקופה האחרונה.

יש משפט שאחד החברים הטובים שלי אמר לי "לוקח עשר שנים להצליח בין רגע", וזה כל כך נכון... הדרך לשם רצופה במורדות ועליות. יש ימים שאני זורחת ומלאת אנרגיות ויש כאלה שאני מרגישה שכדאי לי להיכנס למיטה ולהתכסות בשמיכה עד שהחושך ייעלם.

הרגעים האלה קיימים, אבל אני לא נותנת להם להגדיר את מי שאני, אני מחפשת את הדרך הטובה ביותר להמשיך את מי שאני רוצה להיות.

בדיוק כמו שאלכס עשתה, היא הייתה מוכנה לשלם את המחיר הכבד ביותר כדי להציל את האהבה.
"השעה הייתה 5:48 בבוקר, השמש זרחה במלוא הדרה, מגרשת בנחישות את החשכה לחלק השני של כדור הארץ. עם השמש הזאת, עם יפחות הבכי והדמעות של איתן, עם ההלם בפניו של אבישי, עם צפירות האוניות ועם שלולית הדם על הריצפה, חייכה אליו אלכס חיוך אחרון ועצמה את עיניה".

רוצים לקרוא איך זה נגמר? צריך לקרוא...


ולגבי אותה החלטה שפחדתי מהשלכותיה - הנכס הושיט לי יד וליווה אותי כשקיבלתי את ההחלטה הנכונה והמפחידה, למרות הפחד ומסתבר שגם כאן הוא צדק, כמו במרבית המקרים.

יום עצמאות שמח!