הדרך 11/1/2019

בשיחת טלפון שהייתה לי עם חבר טוב השבוע וסיפרתי לו את כל הדברים שקרו לי רק בשבוע האחרון הוא אמר לי: "תגידי, איך זה שכל הדברים הכי הזויים קורים דווקא לך?"
נכון? איך בשבוע אחד אפשר לעבור כל כך הרבה? איך בשנתיים אפשר לעבור חיים שלמים של מישהו? 

אני הבן אדם עם המזל הכי דפוק שקיים וכלום לא הולך לי בקלות. אני מאלו שמקללות כל שנייה כשהן רצות ומקנאות בזו שמדלגת כמו איילה בערך את הקילומטר החמישי שלה וחיוך ענקי על הפרצוף שלה. אני צריכה להתאמץ, להעלות עשן ולירוק דם כדי להשיג משהו, בדרך אני גם בוכה איזה שמונת אלפים פעם כמו ילדה קטנה בת 8 ולא כמו מישהי בת 43. רק חסר לי לשלב ידיים, לרקוע ברגליים ולעשות פרצוף חמוץ... רגע בעצם אני עושה גם את זה :-)

התשובה היא שאני חוטפת סטירות על ימין ועל שמאל, כל יום הפתעה חדשה, פשוט כי אני עושה ולא מוותרת. אני כבר מוצאת את עצמי שואלת את אלוהים האם לא נמאס לו לבחון אותי? כנראה שאני ממש משעשעת, פינת הבידור היומית שלו.

אבל, וזו הפואנטה שלי לסוף השבוע, זה לא הולך להיות פוסט ארוך כמו שאני יודעת לחפור. אני רק רוצה שתדעו שמאחורי כל הצלחה של מישהו מסתתרות שנים של כישלונות, של סטירות, של תהיות. אין דבר כזה פריצה, יש הרבה עבודה קשה, נחישות וחתירה למטרה. גם זו שרצה כמו איילה קיללה ובכתה הרבה בהתחלה...

השבוע קראתי מאמר שמתעסק בשאלה מדוע אנשים מעדיפים חדשות רעות על פני חדשות טובות? אחת הסיבות היא שדברים רעים מתרחשים בשנייה, כמו התרסקות של מטוס, תאונה, יד שנשברה בעוד שדברים טובים לוקח להם זמן לקרות.
אז אני אסכם את הפוסט הזה במשפט שהבנזוג לוחש לי כשאני נתקלת באחת החומות האלה, משפט שאנחנו אוהבים, משפט של רוקי בלבואה, אחד ממקורות ההשראה שלנו :-)

It ain't about how hard you hit.
It's about how hard you can get hit and keep moving forward. How much you can take and keep moving forward.
That's how winning is done.

שיהיה סוף שבוע מושלם. לנשום...