ניצחונות וכישלונות 9/10/2018

יש לי היום יום הולדת. השבוע גם הספר שלי התחיל לנחות בחנויות ואני מתחילה ביח"צ. נראה לי שזה בדיוק הזמן הנכון להתפלסף קצת על ניצחונות וכישלונות...

 "מה יהיה מבחינתך כישלון?"...
 "וחשבת מה תעשי כשתיכשלי?"
 "תוציאי גם את הספר השני?"
 "באמת? למה? תשקיעי כל כך הרבה מאמץ וכסף בידיעה שגם הוא ייכשל?"

תתפלאו או שלא, אבל יש כמה אנשים שמאחלים לי להיכשל, שרוצים שאני אכשל.
על השאלה למה הם רוצים שאכשל אני אענה בהמשך אבל בינתיים חשבתי הרבה על השאלה הראשונה - מה זה כישלון?

כשסיפרתי לבויפרנד שפתאום הבנתי שאני יכולה להיכשל ושאני "קצת" בפאניקה ובלחץ הוא ענה לי באדישות ובחוכמה האופיינית לו "אני חושב שאת מפספסת משהו. את בוחנת את ההצלחה או הכישלון של הספר הזה מבחינה מסחרית. אבל הספר הזה לא התחיל בתור תעסוקה, זה התחיל בתור זה שרצית לכתוב ספר. אז איך בדיוק הוא יכול להיות כישלון? התחלת לכתוב אותו כי את אוהבת לכתוב וכנראה כי רצית לראות אם את מסוגלת לכתוב ספר. בזה הצלחת".
אז חוץ מזה שאני חושבת שיש לו את הכתפיים הכי שוות בעולם, הוא גם צודק.
רציתי לכתוב, רציתי להוציא לאור ספר ובעיקר רציתי לעשות לאנשים טוב. במשך תקופה, אחרי שכולם היו הולכים לישון בבית, הייתי פותחת את המחשב ומתחילה לכתוב. כל יום, בין תשע בלילה ועד ארבע בבוקר כתבתי. יכולתי לראות טלוויזיה, יכולתי לצאת לבלות ויכולתי לישון, אבל בחרתי לכתוב, כל יום, כי רציתי. וכשהקובץ נפגם בגלל וירוס ולא היה לי גיבוי וכשמומחי המחשבים לא הצליחו לשחזר אותו וכשתוך כדי גיליתי שאני חולה בסרטן, בכיתי וכתבתי אותו מההתחלה פעם נוספת. ובנוסף לכל זה כל מי שקורא את הספר גם חושב שהוא מצוין וממש אוהב אותו, כולל אנשים שאני לא מכירה ואנשים מהמקצוע. אני מקבלת הרבה הודעות אישיות כל יום של אנשים שהתרגשו ממש כשקראו אותו. אז מהזווית הזו איך אפשר לקרוא לזה כישלון?  רציתי? עשיתי. הצלחתי. לא?

אנחנו גם לא מאמינים בכישלונות. אנחנו מאמינים בניסיונות, בשיעורים ובהפקת לקחים לצורך צמיחה והתפתחות. כל מי שהצליח אי פעם, גם נכשל בהתחלה המון פעמים, זו הדרך היחידה להתקדם.

קראתי שהמון סופרים נתקפים בפאניקה בחודש הזה בו שהספר רואה אור ותמיד חשבתי לעצמי למה? הרי זה סוף סוף קורה, כל החודשים והשנים שעברו מאז המילה הראשונה שנכתבה מתנקזים לרגע הזה, כמו לידה. זה צריך להיות הרגע המשמח ביותר.

אני שמחה לבשר שבאופן רשמי גם אני נכנסתי לרשימת ה"פאניקיסטים"... אז מה אם הבויפרנד חושב שאני קצת טרללה? זה לא שהוא לא הכיר אותי ככה גם קודם. מזל :-)

ולמה יש אנשים שישמחו שאכשל? אהה זה פשוט, כי הם לא ניצחו בשום דבר בחיים שלהם. הם פשוט מקנאים.