קבלה ואהבה עצמית - סליחה ליום כיפור 14/9/2018

היי, אני מירב.

מה אני עושה בחיים?
אני כלכלנית, סמנכ"לית בחברת ייעוץ וכתבתי גם ספר, רומן - מותחן - אירוטי.

מה את אומרת? ומתי הוא יוצא לאור?
ממש עוד מעט.

את מהממת.
תודה רבה.

חכמה וגם יפה.
די נו... אני כבר מסמיקה.

כמה זמן את גרושה?
לא הרבה זמן.

ומה את מחפשת?
אני לא מחפשת, רק השתחררתי. אני רוצה מישהו ליהנות איתו.

רוצה לתת לי מספר טלפון?
רגע... יש משהו עליי שאתה צריך לדעת. לא כולם מסוגלים להתמודד עם זה.

אין דבר שאני לא אוכל להתמודד. שוט.
אוקיי. אז ככה... הייתי חולה בסרטן והחלמתי לפני חצי שנה. אני בריאה לגמרי היום והאמת שזה הכניס אותי לפרופורציות בחיים. היום אני יותר בריאה, פיזית ונפשית, ממרבית האנשים שתכיר בחיים שלך. לומדים להעריך מה חשוב ומה לא, סדרי עדיפויות וכזה, לומדים לשים דגש על אושר, על אהבה, על המשפחה, לומדים להכיר תודה, לומדים לא לפחד מכלום ולהתמקד בחצי הכוס המלאה....

הלו?
אתה עוד שם?
הלו?

בחיים לא שיתפתי בשיחות האלה אנשים אחרים, אולי רק אותו ואולי את אחותי, אולי בעצם את שתיהן, אולי גם את גיסתי שהיא אחותי השלישית, אולי גם עוד כמה חברות ממש קרובות, אולי גם עוד כמה חברים קרובים? יש מצב :)

כשהתגרשתי, גם אני נכנסתי לאתרי ההיכרויות לראות על מה כל הרעש. מה חיפשתי? את כל הדברים הלא נכונים. המצאתי סיפורים על גיבורת על שהופכת לילדה רעה, למפלצת, שמחפשת הרפתקאות וריגושים. אמאלה כמה שטויות. אבל זה עבד! כל כך נהניתי מזה עד כדי כך שהייתי מציבה לעצמי אתגרים, כמו כמה זמן אני יכולה להטריף אותם עד שיברחו כשישמעו על המחלה.
והייתי צוחקת בכל פעם כשהם היו נעלמים אבל בוכה מבפנים. הייתי מספרת לעצמי ולאחרים סיפורים שהסרטן זה המסננת הכי טובה, שככה אני יכולה להעריך את האופי האמיתי שלהם. אבל האמת שמה שבאמת הרגשתי זה שאני פגומה.

אני חייבת לציין גם שהיו כמה ממש מדהימים בדרך, שהסרטן שלי לא הפחיד אותם, עם כמה אפילו נפגשתי לדייט ראשון. לפעמים שני. אבל שם לרוב זה הסתיים. בגללי.
כנראה שהייתי צריכה לעבור את הדרך שלי, למצוא את עצמי, להבין מה אני רוצה, וללמוד לאהוב אותי איך שאני, עם כל המגרעות, עם הצלקת בבטן והמשקעים בלב.

כשהכרתי אותו, השורה שכתבתי על עצמי באתר הייתה "אני כאן כדי לשגע אותך" כי האמנתי שזה בדיוק מה שאני הולכת לעשות. כזו אני, יכולה לשגע פילים.
הייתי בדיוק בנקודת ההתייאשות הזו מעולם אפליקציות ההיכרויות, מגברים ומאנשים באופן כללי. ראיתי את הפרופיל שלו שהצחיק אותי נורא - ליצן, שטותניק, שנון וחד, עם כתפיים גדולות וידיים חזקות כמו שאני אוהבת. הוא נראה לי חננה כזה, כל מה שלא היה בטייפ-קאסט שבניתי לעצמי של הילד-הרע שחשבתי שאני רוצה. היה לו מבט טוב בעיניים וכנראה בגלל המבט הזה היד שלי החליקה לכיוון הנכון, אני כבר לא זוכרת אם זה ימינה או שמאלה.
הוא נענה לאתגר ורשם לי בחזרה "let the games begin"...

הוא היה שונה והכל התנהל יחסית לאט ובזהירות, בלי התכתבויות אינסופיות לתוך הלילה, לפחות לא בהתחלה כי עכשיו אנחנו זייני שכל ברמת אלופי עולם. ההיכרות האמיתית שלנו הייתה על כוס סיידר חם ומילקשייק פינוקים, ולא אני הזמנתי את המילקשייק, רק שמה את זה כאן.

גם אותו ניסיתי לשגע וגם בפניו העמדתי את אתגר הסרטן והצלקת, זה בכלל לא עניין אותו. הסיפור על הדייט השני שלנו לדוגמא ומה שקרה בעקבותיו יכול למלא מופע סטנדאפ שלם, וגם אחרי ששרדתי את הדייט הזה בקושי, ברחתי ממנו כמה פעמים.
אבל הוא לא וויתר לי, חזר והפתיע אותי כל פעם מחדש. אני כבר לא יודעת מי בסוף שיגע את מי, אבל גיליתי עליו הרבה דברים, אחד מהם שהוא ממש לא חננה... לא... ממש לא.

אבל יותר מכל מה שגיליתי עליו, ובגללו, גיליתי אותי ואת הערך העצמי האמיתי שלי. למדתי לאהוב את עצמי ללא שום קשר לאף אחד אחר.
פעם אחת שלחתי לו תמונה שלי בבגד ים לפני שיצאתי לבריכה ובתת המודע היד שלי כיסתה את הצלקת. מיד קיבלתי ממנו הודעה: "את מתכוונת ללכת כל היום עם היד על הבטן ככה?" אז חוץ מהחיוך העצבני שהתפשט לי על הפרצוף, באותו הרגע הבנתי, זרקתי את כל בגדי הים השלמים והיום אני שמה זין גדול כשאני מסתובבת עם הביקיני הקטן שלי. גיליתי שהצלקת שלי ממש לא מעניינת אף אחד, שהיא היתה רק בראש שלי. הצלקת הזו היא תזכורת לניצחון שלי, לעובדה שאני ורק אני הצלתי את החיים שלי. וזה הדבר הכי חשוב!

אין לי מושג מה יוליד יום אבל בזכות התהליך הזה אני מבינה היום שיהיה מצויין בלי קשר לאף אחד. לא, כבר היום מצויין. בעצם תמיד היה.
פעם הגדרתי את עצמי כאישה חסרת מזל, אבל ממרום גילי וניסיוני נראה לי שהמזל עוטף אותי בענק.
אז אני אומרת תודה וסולחת. סולחת לכולם ולא שופטת אף אחד כי לכל אחד יש את שק השיט שלו שהוא סוחב על הגב.

באחת ההתכתבויות המצחיקות שלנו, כתבתי לו...

היי. אני מירב.
מחלימת סרטן.
נכה.
עם צלקת בבטן.
גרושה.
חד הורית.
לא מקבלת מזונות.
נגזרת אי חיובית.
עוד מעט מובטלת.
וזונה. (נא לא להתייחס לקלאסה :))

הוא: הפגישה בינך לבין ההורים שלי ממש בונה את עצמה כאן.
אני: יא שתמות, זה בדיוק מה שחשבתי :)
הוא: אני מקבל אותך איך שאת, עם כל המגרעות שלך :)
אני: נשיקה.

ולא היה לי ספק שהוא שם את היד על החזה שלו ונקרע מצחוק.

תאהבו את עצמכם למרות ובגלל הפגמים, תסלחו גם לאחר וללא תנאי.
עזבו אתכם משטויות, תחיו.

מירב.