אמונה - מישהו שומר עליי 24/9/2017

זהירות... הכתוב יעביר בכם צמרמורת... או מחשבה שצריך לאשפז אותי בבית משוגעים :-)

אצל הרוסים, הסבתא, לרוב האמא של אמא (בבושקה) היא דמות דומיננטית מאוד. היא מגדלת את הילדים כשההורים יוצאים לעבוד, שומרת עליהם ולפעמים ממש גרה בבית.

 אצלנו זו הייתה סבתא נינה. אמא של אמא. היא הייתה נוצרייה שהתגיירה (כן, אני רבע גויה), יתומה, חצי חירשת ולא למדה לדבר עברית אז היא תיקשרה איתנו ברוסית ובסימנים (זו גם הסיבה שאני מבינה ויודעת קצת לדבר... עם מבטא נוראי).
היא הייתה מגיעה כל יום לפני שש בבוקר כשההורים שלי היו יוצאים לעבוד כדי לשלוח אותנו לבית הספר. תראו מה אני זוכרת... אותה עוברת מיטה מיטה ומסדרת אותנו שנהיה עטופים בשמיכות, מעירה אותנו מאוחר כדי שיהיו לנו עוד כמה דקות שינה. כשאחי ואני היינו משגעים את אמא שלנו והיינו נשלחים לעונש בחדר היינו מתפללים שסבתא נינה תבוא לבקר כי אז היא הייתה כועסת על אמא ומשחררת אותנו להמשיך במעשי הקונדס שלנו. סבתא נינה הייתה המלאך שלנו.
סבתא נינה הייתה משהו מיוחד, רוסיה קשוחה שתתן לך אגרוף אם צריך. היא לא פחדה מכלום! כנראה ככה זה כשגדלים בבית יתומים בסיביר.
כשסבא שלי נפטר היא הייתה בטוחה שרוח הרפאים שלו באה לבקר אותה בדירה שלה וההורים שלי שבדיוק זכו במכרז בקרקע בקריית טבעון, בנו לה יחידת דיור ולקחו אותה איתם.
כשרומי נולדה היא הייתה משחקת איתה בצעצועים בדשא והיינו צוחקים שאמא שלי מפעילה בית אבות ותינוקייה יחד (פחות או יותר אותה רמת משכל חחח).
היא במיוחד אהבה לשחק איתה בצעצוע מסויים (בתמונה) שמשמיע מנגינות כשמותחים קפיץ (את הפירות הצבעוניים).
סבתא נינה נפטרה בגיל 96 כשהיא צלולה כמעט לגמרי ועייפה. היא פשוט הייתה עייפה.

ולמה אני מספרת את זה? וכאן העניינים מתחילים להיות מוזרים... הצעצוע הזה שסבתא נינה ורומי מאוד אהבו נשמר, עבר גם לנטלי ועמד אצלנו בפינת המשחקים סמוך לחדר השינה שלי.
מאז שחזרתי הביתה מהניתוח ולאורך כל חצי השנה הזו, אחת לכמה ימים הצעצוע היה מתחיל לנגן בלילה.
ולא סתם בלילה, תמיד באותה השעה 2:22.
ולא בסתם לילה, זה היה קורה תמיד בימי הטיפול שלי ולפעמים סתם ככה כשהייתי בדאון.
לכל אלו שמנסים למצוא את ההגיון... אין טיימר לצעצוע, המוסיקה מופעלת על ידי קפיץ, פיסי, גם אם הסוללות היו חלשות מדוע תמיד בשעה הזו? פשוט לא מובן.

בהתחלה לא ייחסתי לזה חשיבות אבל בפעם השלישית והרביעית וה... שהצעצוע היה מנגן שמתי לב שזו אותה השעה. אל תצחקו עליי אבל אני נשבעת שלפעמים יכולתי להרגיש מישהו מלטף לי את השיער. זכרתי שסבתא נינה האמינה ברוחות רפאים ושזה היה הצעצוע האהוב עליה. נכנסתי לפורומים בינלאומיים של מיסטיקה וקראתי שהשעה הזו, 2:22, היא השעה בה המלאכים באים לבקר עם מסר ברור שהכל יהיה בסדר. ואז הגעתי למסקנה (כל אמונה תעזור כשאת נלחמת בסרטן) שסבתא נינה באה לבקר ולשמור עליי בדיוק כמו שעשתה כשהייתי קטנה.

מאז שסיימתי את הטיפולים ועד היום הצעצוע לא ניגן יותר והחזרתי אותו לאימא שלי. הוא לא מנגן גם שם.. כנראה, והלוואי, שסבתא נינה יודעת שהכל נגמר והיא את מלאכתה סיימה.

אז תודה סבתא נינה שבאת לשמור עליי ולומר לי שהכל יהיה בסדר.
גם אני אוהבת אותך.