בעוד 3 חודשים... 25/3/2020

1.7.2020
יומני היקר, מה זה החום הזה? היום פיניתי את הדירה ואני ושלושת ילדיי נמצאים עכשיו ברחוב. עוד מעט תגיע המשטרה. מה אני אומר להם? שאין לי כסף לשכור דירה כאן ושלפי תקנות הסגר הכללי אסור לי לנסוע לראות דירה במקום שאני יכולה להרשות לעצמי? שאני לא יכולה לגור אצל ההורים שלי כי הם בקבוצת סיכון?
ההורים שלי. לא ראיתי אותם כבר חודשיים, הקטנה שלי עוד מעט לא תזכור את סבא וסבתא שלה. זה היה נחמד בהתחלה להורים שלי לא לטפל בנכדים אבל הם כבר בדיכאון מהבידוד הזה.
זהו. אחרי שלושה חודשים בבית גם אני קרסתי.
מה המשטרה כבר תעשה לי? תכניס אותי ואת הילדים שלי לחצי שנה בבית הסוהר? זה מה שאמרו, לא? בטח יהיו שם עוד הרבה כמוני. יקנסו אותי? במה אשלם להם? הם לא נותנים לי לעבוד.
עברתי הרבה בחיים, חוסר עבודה, סרטן, גירושים, אבל מצוקה כזאת עדיין לא. זה לא שאני לא רוצה, משטר החירום הזה פשוט לא מאפשר לי. לפני שלושה חודשים הם הבטיחו שאף אחד לא ירעב ללחם, אבל זה ממש קורה עכשיו.
הדבר העצוב ביותר הוא שאין לזה צפי לסיום. כמה זמן אני עוד אהיה כאן ברחוב? אולי כדאי שאני אוותר על הילדים שלי ושילכו לגור עם אבא שלהם?

2.7.2020
יומני היקר. הצטרפו אליי עוד שני אנשים מהרחוב ואנחנו שומרים על מרחק.
המשטרה שוב ביקרו ושוב קיבלתי קנס של חמשת אלפים ₪ שאין לי שום כוונה ודרך לשלם אותו. אולי כדאי שיכלאו אותי? אם רק היה לי איפה לאחסן את הדברים שלי, אף אחד לא יכול לעזור לי, לאף אחד אסור לצאת מהבית.
מהילדים נפרדתי בסוף היום אתמול בבכי ובדמעות. הקטנה שלי לא רצתה ללכת ונצמדה אליי כאילו החיים שלה תלויים בזה. אבל לא הייתה לי ברירה, הייתי חייבת לוותר עליהם, רק עד שזה ייגמר. מתי זה ייגמר? אני לא יודעת. אף אחד לא יודע. לאף אחד אין תשובות חוץ מלא לצאת מהבית.
מה עושה מי שאין לו בית? לאן הוא יכול לא לצאת?
עוד מעט תיגמר לי הסוללה בטלפון ואין לי חשמל להטעין אותו. מזל שיש לי את המחברות שלי ועטים, אולי יום אחד אנשים יקראו אותך, יומן שלי.

נראה לכם שהמצאתי סיפור עכשיו? ממש לא. ככה יראו החיים שלי בעוד שלושה חודשים ושל הרבה אנשים כמוני.
אני לא מסוגלת לשתוק.
מעולם לא העליתי פוסט פוליטי כזה או אחר, לא בגלל שאין לי מה לומר אלא בגלל שאני חושבת שכל בן אדם זכאי לדעה משלו ואין בכוונתי לשנות אותה מה גם שאני לא חושבת שאני יכולה.
אבל הפעם החלטתי לא לשתוק ואני מקווה שאנשים יצטרפו אליי.
היום בשעה 20:00 מתכוונים להטיל סגר על מדינת ישראל. סגר על אנשים במדינה דמוקרטית ומאיימים עלינו במאסר ובקנסות. מי מפקח עליהם? מי דואג לנו, אזרחי מדינת ישראל?
אני קוראת לראש הממשלה, לכל השרים, לכל חברי הכנסת, היועצים ואלו שאחראים על הביטחון שלנו. נראה שאתם מאבדים שליטה ואין דבר גרוע יותר בזמנים כאלה מלאבד שליטה.

שמי מירב איינשטיין ובשלוש השנים אני סופרת עצמאית. אבל מעבר לכך, יש לי תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במנהל עסקים ועבדתי במשך עשרים שנה כשכירה עד שהחלטתי לצאת לדרך עצמאית. כבר שלוש שנים אני בונה את עצמי, בדרך התמודדתי עם סרטן וגירושים ולמרות כל אלה מעולם לא הרגשתי שאני מאבדת שליטה. עד היום. בגללכם.
הפוסט הזה יהיה קצת ארוך אבל הוא חשוב.
אתם מפחידים אותנו ומספרים לנו שיש מגיפה עולמית ושאלפי אנשים עומדים למות רק בארץ.

אולי תירגעו כבר ותרגיעו אותנו?

יש משל שאני מאוד אוהבת, משל הצפרדע המתבשלת. אם תיקחו צפרדע ותזרקו אותה למים רותחים היא תקפוץ החוצה בבת אחת. אבל אם תכניסו אותה לסיר עם מים נעימים ובכל דקה תעלו את טמפרטורת המים במעלה, בסופו של דבר הצפרדע תתבשל למוות.

אנשים, אני לא יודעת אם אתם שמים לב אבל כבר כמה שבועות מעלים לכם את טמפרטורת המים, ובאמצעות דברי גוג ומגוג מפחידים אתכם וגורמים לכם לוותר מרצון על החופש ועל החיים שלכם.

כל מה שאני כותבת כאן הוא דעתי. עוד דעה, כמו זו של מנכ"ל משרד הבריאות, כמו זו של כתב כזה או אחר, של מנהל בית חולים כזה או אחר. יש הרבה דעות, אבל לכם מציגים דעה אחת.

אני רוצה לדבר על העקומה.
מספרים לכם על עקומה ועל כך שרוצים לשטח אותה כי רוצים לחסל את המחלה. תהיו איתי... זה חשוב.
משרד הבריאות הציג שתי עקומות, אחת גבוהה ומפחידה עם מספר רב של חולים בטווח זמן קצר מאוד, מקרה איטליה לדוגמה. והעקומה השנייה, אליה משרד הבריאות שואף היא שטוחה יותר, שמספר החולים הקשים (ציר ה-y) הוא כזה שהצוות הרפואי בארץ יוכל לטפל בהם וכזה שמספר מכונות ההנשמה בארץ יספיקו. הם אומרים שהעקומה תרוויח לנו זמן. זמן למה? זמן למי?

הם לא מדברים על כך שהמשמעות של ההשטחה הזאת היא זמן רב יותר בסגר. כמה רב יותר? הם מדברים כבר על ספטמבר אבל זה יכול לקחת שנה ויותר. מהסיבה הפשוטה, המחלה לא תיעלם סתם ככה, ווירוס לא נעלם בקלות.
גם אם היא תיעלם מכאן, מה עם שאר העולם? אף אחד לא יגיע יותר מחו"ל? אף אחד לא יטוס יותר? כמה זמן זה יכול להימשך?

ההורים שלי יושבים בבידוד בבית. אימא שלי משתעלת אבל ללא חום או תסמינים אחרים. כשהיא התקשרה למד"א אמרו לה שאין צורך לבדוק, שרק אם יופיעו תסמינים של חום וקשיי נשימה יבואו לבדוק אותה. למעשה יכול להיות שההורים שלי חולים, אבל אף אחד לא רוצה לדעת. מספרים לכם שיש 390 אלף חולים בעולם אבל לפי דעות של הרבה אנשים יש הרבה יותר. ואני לא אומרת את זה כדי להלחיץ אלא דווקא כדי להרגיע. במרבית המקרים אתם פשוט לא מודעים לכך כי חלק מהאנשים לא מפתחים כלל תסמינים.

הדבר המפחיד הוא שמשרד הבריאות מקבל החלטות מהתבססות על נתונים לא נכונים. הוא צריך למצוא קודם כל את כל האנשים שבאמת נדבקו וזה יתקבל רק באמצעות בדיקות רבות שהוא בוחר שלא לעשות.

לפני כמה ימים באתי לבדוק אם חסר להורים שלי אוכל. אל דאגה, אני הייתי בקומה למטה והם היו בחדר שלהם למעלה. אבא שלי אמר לי לא לעלות ואז שמעתי את אימא שלי אומרת לו "אל תדאג, מירב לא נדבקת אף פעם, היא לא נדבקה באף מחלת ילדים עד כמה שרצינו שהיא תידבק." אחרי שאמרתי לאימא שלי ששמעתי וביקשתי שלא תצחיק את אלוהים יותר, הזכרתי לה שכשעשיתי בדיקות סקר להריון הראשון שלי מצאו שאני נושאת את הנוגדנים לאבעבועות, למחלת הנשיקה ועוד כל מיני מחלות שפעם החיסון היחיד שהיה מושג היה על ידי הידבקות ותחלואה של ילדים קטנים.
למה? כי הווירוסים האלה (וכן, מחלת אבעבועות הרוח נגרמת על ידי ווירוס. וגם מחלת הנשיקה. וגם עוד הרבה מחלות שאתם בכלל לא יודעים) עוברים בצורה יחסית קלה אצל ילדים ומאוד מסוכנים לאנשים מבוגרים. זאת הסיבה שרצו פעם שילדים קטנים יידבקו, זאת הסיבה שהיום מחסנים אותם לחלק מהמחלות.

אז אולי יש כאן משהו אחר? אתם לא שומעים את הדעות האלה כי לא מפמפמים לכם אותן באותה רמה של הדעות האחרות, אלו שמדברות על סוף העולם.
לא מספרים לכם שיש רעיונות נוספים פרט לשיטוח העקומה לאורך זמן. יכול להיות שאפשר אפילו לשטח אותה בטווח קצר. זה לא רעיון שלי, זה רעיון של אנשים שמבינים בזה בהרבה יותר ממני אבל במשרד הבריאות עושים הכול כדי להתעלם ממנו. לפי הרעיון הזה אם נדאג לבודד את קבוצות הסיכון ולדאוג לרווחתם ביום-יום, אולי נוכל לייצר חיסון טבעי בקרב האוכלוסייה שמסוגלת להתמודד עם הווירוס הזה ולדאוג שהוא יעלם מעצמו. אולי אז האוכלוסייה שבסיכון תוכל לצאת החוצה ולא לפחד.
אני לא אומרת שזה הפתרון. קטונתי. אני אומרת רק שבעולם נשמעים קולות אחרים ואנשים בודקים את הנושא. יש בפנינו בעיה מורכבת מאוד ולא מטפלים בבעיות מורכבות עם פתרונות פשוטים. הבעיה שלפנינו דורשת פתרון הוליסטי, לא כזה שמתקבל רק בחדרים של משרד הבריאות אלא כזה שמתקבל על ידי וועדה שכוללת גם אנשים מהאוצר, פסיכולוגים, סוציולוגים ועוד.

לכל דבר יש מחיר. והמחיר של הסגר הזה הוא לא רק כלכלי. בנוסף לכך שהכלכלה תתמוטט לגמרי, יש כאן גם מחיר חברתי, פסיכולוגי ובריאותי. אתם הורגים עתיד של בחור צעיר בן 25, ספר כשרוני שהרגע השקיע את כל עתידו בפתיחת מספרה ואתם הורגים עתיד של משפחות צעירות שקנו בית ולא יוכלו לעמוד בהחזר המשכנתא. אנשים ימותו כאן ולא מהקורונה. הם ימותו מדיכאונות, מהתאבדויות, ממחלות לב ומחלות נוספות שהן תוצר ישיר של סגר ובידוד.

ולמקרה הפרטי שלי - אני אם חד הורית שמתגוררת עם שלושת ילדמ בדירה שכורה שהחוזה שלה מסתיים בעוד שלושה חודשים. הסגר הזה עצר את כל הפעילות העסקית שלי, את כל מה שבניתי בשלוש השנים האחרונות ואמור היה להתחיל עכשיו. סגר כללי יאסור עליי לעבוד ואף לצאת ולחפש לילדים שלי ולי מקום לגור בו. אם אני אצא מהבית, מאיימים לכלוא אותי לחצי שנה או לקנוס אותי באלפי שקלים. אולי זאת הדרך שלהם למלא את קופת הביטוח הלאומי בחזרה. מי יודע?

כמה זמן זה יכול להימשך? מי ייתן לי תשובות?

אני באופן אישי לא מגיבה טוב לאיומים, בטח לא לכאלה שאין להם שום בסיס מאחוריהם. ואם נצא כולנו לרחוב, תכלאו את כולנו? יש יותר חדרי בית כלא מאשר מיטות בבתי החולים?

אני חרדה. אם משהו לא ישתנה כאן ומהר מאוד, אני ועוד רבים כמוני נמצא את עצמנו גרים ברחוב בעוד כמה חודשים. אולי הכלא יהיה פתרון נוח אחרי הכול.

נכתב לטובת הציבור על ידי מישהי שאכפת לה.