מחשבה יוצרת מציאות? 12/4/2020

מאז שהייתי ילדה קטנה רציתי להיות בת 40. כן, בת 40.
חשבתי שבגיל 40 אני אהיה נשואה באושר, יהיו לי ילדים גדולים, תהיה לי קריירה מפוארת עם משרד ייעוץ משלי, יהיו לי תחביבים ולמעשה אני אכבוש את העולם.
כולם תמיד אמרו "תראו אותה, איך היא יודעת מה היא רוצה להיות, זאת... בטוח תגשים את כל מה שהיא רוצה..."
חייתי את החיים עם מטרה ברורה - להגיע לשם.

ובאמת, בגיל 41 הייתי נשואה, עם 3 ילדים, סמנכ"לית בחברה לייעוץ כלכלי שהרגע הוצעה לה שותפות ומסלול בטוח למנכ"לות.
נראה היה שאפשר לסמן V על כל החלומות, נכון?

אבל...

בגיל 42 כבר מצאתי את עצמי ללא עבודה, חולת סרטן שלא יודעת בכלל אם העולם עוד יהיה כאן עבורה מחר, עם תינוקת שיכול להיות שבכלל לא תכיר את אימא שלה.
והמכות המשיכו להגיע, אחת אחרי השנייה.
אם היו אומרים לי שאני אתגרש, או שאני אלחם עבור הרצון שלי לכתוב, או שאני אחיה לבד לעד או שבעולם תפרוץ מגיפה ואנחנו נשב בעוצר בבית - הייתי צוחקת.

השיעור הראשון שלמדתי היה שלחיים יש דינמיקה משלהם ואנחנו לא באמת יכולים לתכנן. 

אתם מכירים את הגישה שאומרת ש"מחשבה יוצרת מציאות"? שאם תחשבו טוב אז יהיה טוב? אתם מכירים את "הסוד"? זה שאומר שאם תחשבו על משהו, אתם תיצרו ותמשכו אותו אל החיים שלכם?

תנו לי לעצור את המחשבה שלכם כאן.

מחשבה יוצרת מציאות היא קלישאה. הדבר היחיד שיכול לגרום למשהו לקרות הוא עשייה. וכשאני חושבת על משהו, במיוחד באופן ממוקד ואובססיבי, יש סיכוי גדול יותר שזה יניע אותי לעשייה. והעשייה, רק היא, תגרום לדבר הזה להתרחש.
עכשיו... עם הזמן אנשים הורידו מתוך הגישה המקורית את המילה "עשייה" ונשארנו עם "מחשבה יוצרת מציאות".

 יש משל שאני אוהבת והוא על אותו איש שחלם כל החיים שלו לזכות בלוטו. ויום אחד, האיש הזה מת והתייצב מול אלוהים כשהוא כועס.
"למה אתה כועס?" אלוהים שאל אותו.
והאיש נהיה אדום וקפץ את אגרופיו בניסיון להשתלט על זעמו.
"למה? אני אגיד לך למה. כל כך הרבה שנים חלמתי לזכות בלוטו. כל שבוע התפללתי אליך ודמיינתי מה אעשה עם הכסף, איך אני אוכל לעזור לאנשים, ו... זה אף פעם לא קרה. אז איפה היית? אה?"
אלוהים נהיה רציני לרגע ואז חייך אליו ברוך.
"אני מבין את הכעס שלך, אבל תן לי להסביר." הוא אמר בשקט והאיש הביט אליו בציפייה.
"אני יודע שחלמת על זכייה בלוטו וגם שמעתי את תפילותיך. אבל לא יכולתי לעזור. אתה מבין... מעולם לא שלחת טופס."

הבעיה שלי עם "מחשבה יוצרת מציאות" היא שנראה שהאחריות על הצלחה לרוב נופלת על המחשבה ואילו האחריות על הכישלון נופלת על האדם שחושב אותה. 

אני, לדוגמא, במשך שנים אמרתי שאני "מכשפה" כי דברים שאמרתי התרחשו במציאות ושאני האישה עם המזל הכי גרוע בעולם. אנשים בקלות יכולים לחשוב שהם אלה שמזמנים את הדברים הרעים, את המחלות ואת הכישלונות וזה יכול להוביל לתחושות של בושה, אשמה, חוסר אמונה ואף דיכאון.

אז למה בכל זאת דברים רעים קורים? 

כי לפעמים פשוט Shit Happens.

אז לסיכום - כשאנחנו חושבים על משהו, יש סיכוי גדול יותר שנפעל למען הצלחתו. אבל לפעמים הוא לא יצליח ולפעמים גם יקרו דברים שאין להם שום קשר אלינו או למחשבות שלנו. הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות הוא לזרום עם הדבר הזה שנקרא - חיים.