אז למה לא תמיד כיף? 26/4/2020

החיים אמורים להיות כיף. זוכרים?
אז למה למרות שאנחנו יודעים את זה ומסכימים עם זה, אנחנו לא מתנהגים ככה?

באחד הטיולים שלנו הגענו לפארק המים של יוניברסל באורלנדו. על ההתחלה, אחרי שהתמקמנו וקיבלנו את הכסאות ששכרנו מראש, עשינו את דרכנו למתקן האבובים הכי מפחיד בפארק. במשך חצי שעה התקדמנו במדרגות כשהמתנו לתורנו להשתתף בחוויה הזו של הנפילה החופשית במפל מים ענקי. כל חצי השעה הזאת הייתי עסוקה בפחדים, בתרחישי אימה של נפילות מהאבוב והתקפי לב של אישה בת ארבעים וארבע.

ממש כשהגענו למעלה, ברגע שהיינו צריכים להיכנס אל בריכת המים ולהתמקם באבוב המשותף אמרתי לו "אני לא חושבת שאני מסוגלת. אני מפחדת יותר מדי".

"אין בעיה, את יכולה לרדת בחזרה במדרגות ולחכות לי למטה." הוא אמר והוסיף "תזכרי אבל שאת רוצה לעזור לאנשים להתמודד עם פחד ולשנות את החיים שלהם".

איזה מעצבן. הוא יודע בדיוק על איזה כפתור ללחוץ.

אז ככה הייתי, בראשית התור, מביטה על הלוע הענק של מגלשת האבובים וצריכה לקבל החלטה בשנייה האם אני נותנת לפחד לנצח אותי או שאני מנצחת אותו ומתמודדת.

אז מה עשיתי? עוד רגע...

 

אני יכולה לתת לכם עוד המון דוגמאות, פשוטות יותר ומורכבות יותר, כמו: להתמודד עם מחלה, להתגרש, להתמודד עם חרדת נהיגה, להיות לבד, לאכול משהו חדש שאתם לא מכירים, לכתוב ולהוציא ספר לאור, לנסוע עם הילד לבד למדריד, לקנות דירה, להתחיל עבודה חדשה ו... אתם כבר מבינים את התמונה.

הפחד הוא מנגנון הגנתי. למעשה הוא נועד להגן עלינו ולשמור עלינו בחיים. אבל היום, בעולם המודרני, למנגנון הזה אפקט הפוך. הוא משתק אותנו.

 

Fear kills dreams, 
Fear kills hope,  
Fear puts people in the hospital, 
Fear can age you, 
Fear can hold you back from doing something you know within yourself you are capable of doing but it will paralyze you!

 Dr. Smiley Blanton /

 

לסיפור הראשון בסדרת ג'ק ורוזי קוראים "אומץ" והוא מציג אישה שמפחדת לעשות שינוי בחיים שלה. במשך שנים היא מספרת לעצמה סיפורים שבסך הכל טוב לה, שזה לא הזמן, שהיא לא רוצה לפגוע באנשים הקרובים לה, שהיא לא רוצה שידברו עליה ושהיא לא מסוגלת. עד שהיא מבינה שאין ברירה ושאם היא רוצה להיות מאושרת היא צריכה להפסיק לפחד ולעשות את הצעד הראשון. 

 

אומץ הוא לא היעדר פחד. 

אומץ הוא ההבנה שאם רוצים לשנות משהו, חייבים לעשות את הצעד הראשון.

זה קשה. זה מפחיד. ותמיד יש לזה מחיר.

אבל זה אפשרי.

אני בטח אחזור על המילים האלה טריליון פעמים, כי ברגע שמבינים שזה בסדר לפחד, איכשהו קל יותר לומר לפחד: "זה בסדר, אני יודעת שאתה כאן כדי להגן עליי, אבל אני אהיה בסדר."


אהה, מה עשיתי בסוף באורלנדו?

קיללתי, התיישבתי על האבוב הזה, עצמתי עיניים, הרפיתי ונתתי לקריאות הכיף והאושר של ג'ק למלא אותי, עד למטה :)


מזמינה אתכם לצפות בסרטון המצורף - סרטון פצצה, באמת, אני צופה בו כל הזמן כשאני רוצה למלא את עצמי באומץ.