איפה האומץ, איפה? 3/5/2020

מישהי כתבה לי השבוע "הלוואי שהיה לי אומץ. מדוע אין לי אומץ?"

זו שאלה מצוינת!

היא החזירה אותי לתקופה שלפני המחלה.
הלכתי לעבודה מלחיצה ברמה של טראומה, קמתי מוקדם בבוקר מהכרח וללא חשק, חזרתי מאוחר והמשכתי לעבוד גם בבית, אולי כדי לברוח מנישואים לא טובים.
היו לילות שהייתי מסתגרת בחדר הרחצה, פותחת את זרם המים ובוכה.
שכנעתי את עצמי בכל פעם שאני עושה הכול בשביל הילדים שלי.
עד ש...

הכול התפוצץ לי בפרצוף.
הבנתי שיכול להיות שאני בכלל לא אהיה כאן יותר בשביל הילדים שלי.
והבנתי שזו לא הדרך.

יש לי הרבה דיונים עם ג'ק על אומץ. באחד הדיונים האחרונים, ממש מהשבוע, דיברנו על ערכים. הוא שאל אותי "מה מניע התנהגות של אנשים?"
"רגשות." אמרתי לו. "רגשות מניעים אנשים להתנהג בצורה מסוימת."
הוא ענה לי ככה.
"יש לנו שני כוחות שמניעים אותנו - פחד ואהבה. ברגע שמתגברים על הפחד, יש רק את האהבה, שקובעת את הרצון שלנו, שקובע את המוכנות שלנו לשלם מחיר."
"מה עם שנאה? קנאה? אכזבה? התרגשות?" שאלתי אותו.
"שינאה זה היעדר אהבה. קינאה? זו צורה של אהבה. אהבה לרצות להיות כמו..."
והדיון המשיך, עד ששאלתי אותו שאלה אחרונה.
"שאלה ללילה - אז אם אתה לא עושה, זה בגלל שאתה מפחד או בגלל שאתה לא אוהב?"
ואז הגיעה התשובה שלו.
"פחד הוא גורם משתק. ברגע שהפחד מנהל אותך אין לך שליטה על מה שקורה. קודם כל צריך להשיג שליטה על הפחד וברגע שאתה מנהל את הפחד, עוברים לאהבה.
אם אתה לא עושה משהו, אז זה כי אתה אוהב את המצב הקיים, יותר מאת המחיר שיעלה השינוי.
ואם אתה אוהב את המצב החדש שאתה רוצה להגיע אליו יותר מאת המחיר שהוא עולה, אתה עושה."

אומץ הוא לא היעדר פחד.
אומץ הוא ההבנה שאם רוצים לשנות משהו, חייבים לעשות את הצעד הראשון.
זה קשה. זה מפחיד. ותמיד יש לזה מחיר.
אבל זה אפשרי.

זה מה שכתבתי בתחילת הספר הראשון בסדרת ג'ק ורוזי.
ואני חושבת שזה החלק הראשון של התשובה לשאלה שאותה מישהי שאלה אותי.
נראה לי שאנחנו קודם צריכים להבין את מערכת המחירים שאנחנו חיים בה (אני כלכלנית, כן?) ולשקול כל דבר (אני מזל מאזניים, כן?) ואז לעשות מה שאנחנו יותר אוהבים.

זוכרים את "החיים צריכים להיות כיף?"
לכיף יש מחיר. לפעמים הוא נמוך ולפעמים הוא גבוה.
ובתת-מודע שלנו, לדעתי, אנחנו תמיד שוקלים את המחיר לכאן או לכאן.
לכן, הדבר הראשון שאנחנו צריכים להבין הוא שלכל דבר יש מחיר.
ואני בכלל לא מדברת על כסף. מחיר יכול להיות זמן, או אנרגיה, או להיות לבד, או וויתורים על דברים מסוימים שאנחנו רגילים אליהם.
אם אנחנו מעריכים שהתמורה מהכיף תהיה גבוהה יותר מהמחיר שאנחנו צריכים לשלם, אז אנחנו בוחרים בכיף. כשהמחיר נמוך אז בכלל אין לנו בעיה, אנחנו נבחר בכיף מבלי למצמץ. זה כמו להחליט לנסוע לים.
אבל כשאנחנו מרגישים בבטן שלנו שהמחיר של הכיף גבוה מדי, מנגנון הפחד משתלט. מה יהיה אם אני לא אצליח? מה יהיה אם אני אפגע? מה יהיה אם אני אשאר לבד? אם לא יהיה לי מה לאכול? ואז אנחנו משלימים עם המצב שלנו.

אז רק אחרי ששקלנו את המחיר, ואנחנו נהיה מוכנים לשלם אותו, רק אז... יגיע הזמן לעשות את הצעד הראשון.